<h1>שבלי הלקט דין כלאי בגדים סימן מ"ד</h1>
<h2>דף מ:</h2>
מה ששאלת, על מה שמכניסין צמר מנופץ בין עליון לתחתון ותופרין אותה, נוטה הדעת להיתירא, דהצמר אינו לא שוע ולא טווי. ואך לא נראה לי, שהוא דומה ללבדין שהם שועין ואסורין, וכמו כן, המרדעת שקורין ברד"ש הרי שנינו בברייתא [פסחים מ' ע"ב], בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לגוי, ולא יעשנו מרדעת לחמור. ואם תאמר, להכי לא יעשנו מרדעת לחמור דבגד הוא, ודילמא מינשי ומימליך ולביש ליה או מתכסה בו כי היכי דאמרינן לא ימכרנו לגוי דילמא הדר ומזבין ליה לישראל, ותרצה לסמוך על המשנה [כלאים פ"ט מ"ב] שאומרת, הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים, ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהם. מאן לימא לן, דילמא משנתינו מדאורייתא, אבל מדרבנן אפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהם אסור, לא שנא כרים וכסתות, ולא שנא שאר בגדים, שאילו לא למדנו ר' יוסי בן שאול משום רבי ומשום קהלא קדישא דירושלם אפילו תחת עשר מצעות אסור, מן המשנה לא למדנו, ובפרק ראשון של מסכת יום טוב [ביצה י"ד ע"ב] כאשר מקשה התלמוד, וכי תימא חזי למימך תותיה והתניא לא יעלה עליך אבל אתה מציעו תחתיך, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תיכרך לו נימא על בשרו, וכי תימא דמפסיק מידי ביני ביני, והאמר ר' יוסי בן שאול אמר רבי משום קהלא קדישא אפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם, הכא במאי עסקינן בקשין וכו', מאי טעמא לא שני ליה בכרים וכסתות אם איתא דכרים וכסתות מותרין אפילו מדרבנן. אלא נראה, דאותה משנה בדאורייתא שנויה או על דרך שמא תכרך לו נימא על בשרו ולא על דרך אפילו עשר מצעות זו על זו אסור מדרבנן.
